פסק-דין בתיק ת"ק 55476-12-12

אין חולק כי התובעת הזמינה אצל הנתבעת ביצוע עבודות שיש בדירתה.

לטענת התובעת, כמפורט בכתב תביעתה, בתאריך 6.6.12 הותקן בביתה, לפי הזמנה נוספת, שיש לארון בר.

לדבריה, למחרת היום הבחינה כי בשיש מצוי פגם מכוער.

מיד התקשרה התובעת לבעלים של הנתבעת ודרשה כי הפגם יתוקן, ברם היא נדחתה בלך ושוב.

בכתב תביעתה, מפרטת התובעת את השתלשלות הדברים ואת הבטחות נציג הנתבעת להתייצב בביתה לצורך התיקון, הבטחות שלא מולאו.

כן הינה עותרת לפצותה בסך של 11,520 ש"ח, כמפורט בכתב התביעה.

בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את כל טענות התובעת לפגמים בעבודתה וטענה כי התובעת העלתה טענות סרק והכל במטרה להביא לכך שהנתבעת תביא לביתה של התובעת את אותו פריט שיש נוסף, וזאת כדי לחסוך את התשלום שנדרשה התובעת לשלם בגין הובלת לוח השיש הנוסף והתקנתו, בסך של 300 ש"ח.

כן הוכחש בכתב ההגנה כי סוכמו מועדים להופעת המתקינים מטעם הנתבעת בביתה של התובעת.

בישיבת ביהמ"ש הראשונה שהתקיימה בתיק זה, הביע נציג הנתבעת את הסכמתו לתקן בביתה של התובעת את כל שהיא מבקשת.

התובעת עמדה על כך שייקבע מועד חדש לדיון, כדי לוודא שאכן התיקון בוצע לשביעות רצונה ונקבעה ישיבה נוספת ליום 7.5.13.

בישיבה זו טענה התובעת כי נציג הנתבעת הגיע אליה והביא שוב לוח שיש פגום, אותו סירבה לקבל.

מר כהן, נציג הנתבעת, זימן לאותה ישיבה עד מטעמו, מי שהיה עליו להתקין את לוח השיש בביתה של התובעת.

המתקין, מר שחר פרץ, הביא עמו לביהמ"ש את לוח השיש שאותו ביקש להתקין בביתה, אך התובעת סירבה והציגו בפני ביהמ"ש וכאשר בלוח זה לא נראה כל פגם.

התובעת אישרה אכן כי לוח זה אינו פגום, אך, לטענתה, ובניגוד לדבריו של מר שחר פרץ, לא מדובר באותו לוח שיש שהנתבעת ביקשה להתקין בביתה, אותו לוח שסירבה לקבלו.

באותה ישיבה, הביעה התובעת את הסכמתה לכך כי לוח השיש שהובא לביהמ"ש יותקן בדירתה והיא אף חתמה על לוח השיש, בצידו הנסתר, כדי לוודא כי לוח זה יורכב בדירתה.

נציג הנתבעת הביע הסכמתו לנסוע בו ביום ולהתקין את לוח השיש בבית התובעת.

בשלב זה, הודיעה התובעת כי עקב התנהלות הנתבעת הפסידה 4 ימי עבודה וזאת במועדים שבהם נאלצה להמתין בביתה להופעת המתקינים, כי הזמינה סטודנטית שתגיע לבית עיסקה ותחליף אותה וכי שילמה לאותה סטודנטית בגין כך.

בתגובה, הודיע מר כהן, נציג הנתבעת, כי ביום שהגיע עם המתקין מר פרץ כדי לבצע את ההתקנה בביתה, כפי שסוכם בישיבת ביהמ"ש הקודמת, מנעה התובעת את כניסתם לביתה והודיעה להם כי הינה נוהגת כך הואיל ו "זה פרנציפ".

התובעת הגיבה על כך באומרה "אני לא רוצה לתת להם מתנה".